אחזקה בע"מ נ' רשות המיסים

פסק דין

1.ערעור על החלטת המשיב (מיום 2.12.10) בה נדחתה השגת המערערת על שומת העסקאות שהוצאה לה לתקופת שש השנים מאפריל 2004 ועד יוני 2010.

שומות אלה מתייחסת למספר נושאים, והראשון שבהם השכרת 50 דירות מגורים ע"י המערערת בבניין באשדוד הידוע כ"אשדוד ביץ" – ולקביעת המשיב כי בנסיבות העניין אין המדובר ב"השכרה למגורים" הפטורה ממע"מ עפ"י סעיף 31 (1) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975 ("החוק").

המערערת לעומתו טוענת כי המדובר ב"השכרה למגורים" הפטורה ממע"מ.

היבט זה של השומות נדון כבר בעבר בין הצדדים דנן בגדרה של שומת עסקאות, זהה בטיבה, שהוציא המשיב למערערת בגין השכרת אותן 50 הדירות במהלך השנים 2000-2004 (ארבע השנים שקדמו לשנות השומה דנן).

גם שם הוצאה שומה המחייבת את השכרת הדירות במע"מ, השגת המערערת נדחתה, ערעורה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נתקבל (פס"ד של כב' השופט א. ואגו מיום 16.1.07 בע.ש. 1565/04) וערעור שהגיש המשיב לביהמ"ש העליון נדחה ביום 1.2.2010 בפסק הדין שבע.א. 2291/07.

שלושת השופטים שבהרכב (המשנה לנשיאה א. ריבלין, כב' השופט א. גרוניס וכב' השופט י. דנציגר) דחו את הערער פה אחד על רקע הנסיבות המיוחדות שקדמו לאותה שומת עסקאות (לשנים 2000-2004) ולשומת תשומות קודמת וסותרת שהוציא המשיב למערערת בשנת 2000 (ועל כך – להלן).

אולם נחלקו דעותיהם בשאלה האם השכרת 50 הדירות באה בגדר פטור ההשכרה למגורים שבסעיף 31 (1) לחוק.

המשנה לנשיאה א. ריבלין היה בדעה כי בנסיבות העניין חל הפטור האמור על עסקאות השכרה אלה (כפי שגם פסק כב' השופט א. ואגו בערעור בביהמ"ש המחוזי).

כב' השופט א. גרוניס חלק ומצא כי עסקאות השכרה אלה אינן באות בגדרו של הפטור האמור. עם זאת, הצטרף לתוצאה של דחיית הערעור נוכח הנסיבות הפרטניות המיוחדות שבהתנהלות המשיב בטרם אותה השומה ובשומת התשומות הסותרת מ- 2000.

כב' השופט י. דנציגר פתח את פסק דינו במילים: "במחלוקת שנתגלעה בין חבריי, המשנה לנשיאה השופט ריבלין והשופט גרוניס, דעתי כדעתו של השופט גרוניס".

המחלוקת שנתגלעה בין כב' השופטים א. ריבלין וא. גרוניס הייתה כאמור בשאלה ובסוגיה האם עסקאות ההשכרה של 50 הדירות שהשכירה המערערת באו בגדרי "השכרה למגורים" אם לאו.

נמצאנו למדים איפוא כי בסוגיה מושגית וקונקרטית זו נמנה וגמר ביהמ"ש העליון ברוב דעות כי המדובר בהשכרת דירות שאיננה "השכרה למגורים" כמובנה בסע' 31 (1) לחוק ועל כן עסקאות השכרה אלה חייבות במע"מ.

השאלה המשפטית, המושגית והקונקרטית, בערעור דנן מתייחסת לאותן 50 הדירות, לאותה ה"משכירה" (הלא היא המערערת) לאותה השוכרת (חברת חי טל) שהעמידה הדירות לרשות אותה "עמידר" שהשכירה הדירות לשוכרים עימם התקשרה, עפ"י תנאי החוזה שקבעה עימם – כפי שיפורטו הדברים להלן.

2. נעבור עתה לתמצית העובדות הצריכה לעניין השכרת 50 הדירות דנן כפי שפורטה ונוסחה בפתח פסק דינו של המשנה לנשיאה א. ריבלין בפסה"ד בע.א. 2291/07 הנ"ל:

"בשנות התשעים של המאה הקודמת נבנה באשדוד בניין בשם "אשדוד ביץ" שנועד לשמש בית דירות נופש.

הבניין נבנה במסגרת הסכם קומבינציה שנכרת בין חברת חי טל פרויקטים בנייה ופיתוח בע"מ לבין חברת ס.ש. צרפתי בע"מ (להלן צרפתי).

המשיבה (המערערת דנן י.א.) הרשומה במע"מ כעוסק מורשה בתחום אחזקת בתים התקשרה בשנת 1996 עם שתי החברות הנזכרות בהסכם בו התחייבה לספק שירותי ניהול ואחזקה לבניין.

ביום 14.5.98 רכשה המשיבה (המערערת דנן – י.א.) 9 דירות בבניין מצרפתי וביקשה לנכות בגינן מס תשומות לאחר שהצהירה ביום 23.9.98 כי הדירות מיועדות להשכרה כדירות נופש, השכרה שאינה פטורה ממע"מ.

בקשתה של המשיבה אושרה, ואכן במשך השנה הושכרו הדירות כדירות נופש.